<h1>שו"ת הרשב"א ח"ד סימן ק'</h1>
<h2>דף לה:</h2>
כתבת הא דאמר ר"נ בגבינת הגוים מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה, צריכין אנו לומר דשרף ילדה הוא שמעמיד ולא של זקנה, דאי לא תקשי לן הא ספיקא הוי וספיקא מותר, ועדיין הדבר צריך לי עיון שאין ספק שיש גם כן דברים של היתר שמעמידין בהם, ואם כן לא יצאנו ידי חובה עם זה, דהיכי בו לימא רב נחמן שבשרף הערלה מעמידין ולא בשאר דברים. תשובה כשהן מעמידין בשרף אין מעמידין אלא בשרף הערלה וכמו שאמרת וכמו שכתבתי אני, דאי לא [לא] היו אוסרין גבינת הגוים כדעת רב נחמן דלא גרע מספק ערלה. ומיהו באיסורי הגוים החמירו ועילה מצאו להתרחק מהן ועשו ספקן כודאן. וכן המדה נוהגת בכל מה שאמרו שם באיסורי הגוים, שהרי המורייס [כ"ט ע"א] יש מהן בלא יין, ואפילו תמצא לומר שנתנו לתוכו יין אין כאן אלא איסור של דבריהם דסתם יינם, ואם כן הוה ליה ספק בשל דבריהם ושורת הדין ספקא דרבנן לקולא [שבת ל"ד ע"א]. וכבשין שדרכן לתת בהן יין וחומץ, פירוש כבשין שדרך מקצת בני אדם לתת לתוכם יין ויש מי שאינו נותן, ואפילו הכי אסרום ואף על פי שהוא ספק בשל דבריהם. וגבינת בית אונייקי לר' מאיר שאסורה בהנאה מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה [ל"ד ע"ב], ואף על פי שאין מעמידין אותה בודאי בכך שהרי מעמידין אותה בדברים אחרים ואפילו משל היתר. וכן כולם.
